ענווה, חיוך והאצלת סמכויות • הנהלת משאבים בטור פרידה אישי מאיש החסד ר' אורי לופוליאנסקי
לפני הכל ר' אורי לופוליאנסקי ז"ל היה איש של עשייה.
בעוד רבים עסוקים, ובצדק, ליחצ"ן ולדברר את העמותה ואת פעולתה, ר' אורי היה עסוק בעשייה רבתי. בשקט ובלי צלצולים. אם הוא היה מדברר משהו – הוא עשה זאת רק לתועלת העמותה ולא לתועלתו שלו.
רבים מכירים אותו כראש העיר ירושלים וכיו"ר יד שרה, אך רבים אחרים, ובתוכם אנחנו, שזכינו לעבוד יחד, הכרנו אותו כאימפריית חסד מהלכת.
בראש מעיניו היה לדאוג ליהודי אחר. תמיד חשב איך עוד אפשר לסייע ליהודי שמולו, מה עוד ניתן לעשות כדי להקל מעליו. כל פועלו היה מתוך חיוך, שלווה והרבה עשייה אמיתית.
הענווה שלו הייתה לשם דבר. פעם שתהינו בפניו מדוע בחר לעבוד יחד עם 'חברת משאבים' להשגת תקציבים ממשרדי הממשלה, בשעה שיש לו מחלקה שלימה שיכולה לסייע לו בתוך הארגון, הוא ענה שכל אחד מומחה בתחומו, וכשזה מגיע להתעסקות בירוקרטית סבוכה – הוא נותן למומחים ממנו לעשות את העבודה.
חיוכו הכובש היה לשם דבר. לא אחת יש שעות לחוצות בהן צריכים להגיש מסמכים במהירות או לחתום על טפסים כאלה ואחרים, מה שיוצר מכורח המציאות, לחץ טבעי, אך לא אצל ר' אורי ז"ל. הוא תמיד שמר על חיוכו ועל טון דיבור שקט, תמיד אהב קודם לשמוע את כולם ורק לאחר מכן להביע את דעתו, שתמיד היתה עניינית ומכבד.
ממנו למדנו איך מתנהג מנהיג בארגונו ומאציל סמכויות בענווה ובפשטות, זאת על מנת למקסם רווחי חסד.
יהי זכרו ברוך.