14.07.26

לזכרו של איש החסד והחזון – הרב מנדלסון זצ"ל

לפני כחודשיים הלך לעולמו הרב מנדלסון זצ"ל, לאחר תקופה של התמודדות עם מחלה. הידיעה הכתה בכאב את בני משפחתו, את מכריו ואת כל מי שזכה לפגוש אדם ישר דרך, שכל כולו היה נתינה, מסירות ואהבת האדם.

הרב מנדלסון לא הותיר אחריו רק זיכרונות – הוא הותיר אחריו דרך.

כהורה לילד עם מוגבלות, הוא לא הסתפק בלחלום על מציאות טובה יותר. הוא מכר את עסקיו ונכסיו באנגליה, עזב בית וחיים מבוססים, עלה עם משפחתו לישראל, השתקע בירושלים, והחל להגשים חזון שהפך למפעל חיים – בית חם ומיוחד לבוגרים עם מוגבלות.

עבורו, זה מעולם לא היה "מוסד". זה היה בית.

כל חדר עוצב בהתאם לאישיותו של הדייר, עם תמונות משפחתיות, חפצים אהובים והמון תחושת שייכות. כל החלטה התקבלה מתוך שאלה אחת בלבד: *מה יעשה טוב יותר לילדים?* איך יעניק להם יותר כבוד, יותר שמחה, יותר איכות חיים ויותר תחושת בית.

הוא לא הסתפק בקורת גג. הוא האמין שכל אדם זכאי לחיים מלאים, ולכן הקים גם מרכז תעסוקה מתקדם ומטופח, כדי שלכל אחד תהיה מסגרת, משמעות, סיפוק והשתלבות אמיתית בקהילה, דאג לדיירים למקומות עבודה מותאים כל אחד לאופיו.

גם מחוץ לכותלי הבית הכירו כולם את הרב. הוא נהג להסתובב ברכבו ברחובות השכונה, לחלק סוכריות לילדים בחיוך רחב, להזכיר בנעימות לברך "שהכול", ולעודד אותם לענות "אמן". כך, בפשטות ובאהבת אדם, הותיר חותם בליבם של רבים.

לצדו עמדה הרבנית שתחי' לאו"ט, שותפה אמיתית לדרך. במסירות אין קץ, ברגישות ובאהבה, הייתה עזר כנגדו בכל צעד, והייתה חלק בלתי נפרד ממפעל החסד שהקימו יחד.

בחכמתו הרבה דאג הרב גם להמשכיות. עוד בחייו שילב את נכדו, הרב יעקב סלומון, בניהול העמותה, ואמר לא פעם: *"רק נכד שלנו יידע להמשיך אותנו אחרי מאה ועשרים."* היום, מתוך מסירות, אחריות ואהבה גדולה, ממשיך הנכד לשאת את הלפיד ולהוביל את המפעל בדרך שהתווה סבו.

לחברת *משאבים* הייתה הזכות ללוות את העמותה לאורך השנים, לסייע באיתור מקורות מימון ובהרחבת העשייה. עבורנו זו הייתה זכות לפגוש מקרוב אדם שהקדיש את חייו למען הזולת, ולהיות שותפים, ולו במעט, להמשך מפעל החסד שבנה.

יש אנשים שמותירים אחריהם רכוש.

ויש אנשים שמותירים אחריהם מורשת.

הרב מנדלסון זצ"ל לא השאיר אחריו רק מבנה או ארגון – הוא השאיר אחריו תפיסת עולם.

דרך של הסתכלות אחרת על אנשים עם מוגבלות, דרך שמבקשת לראות את האדם לפני הכול, להעניק לו כבוד, עצמאות, שמחה ושייכות.

החזון שהניע אותו ממשיך לפעום גם היום, דרך בני משפחתו וכל העוסקים במלאכת הקודש, שממשיכים לשאת את השליחות הגדולה באותה מסירות ואהבה.

יהי רצון שמעשיו הרבים למען הזולת יעמדו לו לנצח, שיהיה מליץ יושר על בני משפחתו, על תלמידיו ועל כל העוסקים בהמשך דרכו, ושהמפעל הגדול שהקים ימשיך לפרוח ולהאיר עוד שנים רבות, לעילוי נשמתו.
יהי זכרו ברוך.